החלטה בתיק ע"א 6467/05

החלטה בשאלה שהופנתה לבית משפט זה כשאלת הבהרה על-ידי כב' ראש ההוצאה לפועל עבאס עאסי (החלטת ראש ההוצל"פ מיום 7.5.07 בתיק 03-15667-06-0), בקשר עם פסק דין מיום 27.12.05, שניתן בע"א 6467/05 על-ידי כב' השופטים מ' גל, מ' מזרחי וא' אפעל-גבאי.

1.         תחילתה של ההתדיינות שבין הצדדים בתובענה שהגיש המערער לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 8113/03) להחזר גימלאות ששילם לנפגע בתאונת דרכים, תובענה שהתבססה על הסכם שבין בעלי הדין. בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא, השופט כ' מוסק) דחה את התביעה, לאחר שמצא שהסכום ששילמו המשיבות למערער לפני הגשת התביעה מהווה פרעון של מלוא חובן למערער. למסקנה זו הגיע בית משפט השלום לאחר שמצא כי שיעור השיפוי לו זכאי המערער יחושב על-פי שיעורי הנכות שנקבעו לנפגע על-ידי המומחים מטעם בית המשפט במסגרת תביעות-שלו נגד המשיבות בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת הדרכים (19%).

הנפגע מקבל מהמערער קיצבת נכות כללית, שנקבעה בהתחשב במצבו הכולל, כשרק חלק מנכויותיו נגרמו בתאונת הדרכים שבגינה חבות המשיבות בפיצוי הנפגע. לפיכך זכאי המערער לשיפוי רק בגין החלק היחסי של הקצבאות הכוללות, שניתן ליחסו לפגיעה שנגרמה לנפגע בתאונת הדרכים. כאמור, בית משפט השלום פסק כי שיעורו של חלק זה ייקבע על-פי שיעור הנכות שנקבעה לנפגע בתביעתו-שלו כנגד המשיבות.

2.         ערעור המערער לבית משפט זה התקבל בחלקו. בפסק הדין מיום 27.12.05 נפסק שלא היה ראוי לאמץ את אחוזי הנכות "שנקבעו בהליך הנזיקי", והיה צריך לחשב את שיעור השיפוי בהתחשב באחוזי הנכות המתייחסים לפגיעה בתאונת הדרכים כפי שאלה נקבעו על-ידי הוועדה הרפואית של המערער. במקרה דנן, במקום נכות בשיעור 19%, כאמור לעיל, היה צריך לחשב את שיעור השיפוי המגיע למערער מהמשיבות, מתוך הקיצבאות הכוללות, על-פי נכות בשיעור 33.5%, שהיא הנכות המבטאת את הנזק שנגרם לנפגע בתאונת הדרכים, "זאת, כחלק מאחוז הנכות הרפואי הכולל שנקבע לניזוק". פסק הדין בערעור הסתיים בפסקה הבאה:

"במכלול הנסיבות האמורות, הגענו בסוף לכלל דעה שיש לקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שחלף החלוקה היחסית שנקבעה בפסק הדין, תבוצע חלוקה יחסית בהתאם למפורט בפסק דיננו זה, היינו על-פי שיעור נכות משוקללת של   33.5%". 

להשלמת התמונה יצוין, כי הנכות הכוללת שנקבעה לנפגע על-ידי הוועדות הרפואיות של המערער עומדת על 47%.

עוד יצוין, כי בפסק הדין בערעור נפסק, כי לא כל הנכות שנקבעה לנפגע על-ידי המערער מקורה בתאונה (כפי שטען המערער בתביעתו), אלא רק נכות בשיעור 33.5%. בענין זה נדחו טענות המערער.

3.         במוקד המחלוקת בין הצדדים, מחלוקת שהביאה את ראש ההוצאה לפועל לפנות בשאלת הבהרה, עומדת השאלה כיצד יש לחשב את "החלוקה היחסית" (כלומר, את שיעור השיפוי לו זכאי המערער מהמשיבות מתוך סכום הגימלאות המשולם לנפגע).

לשיטת המשיבות, עליהן לשלם למערער 33.5% מסכום הגימלאות הכולל, ולאחר ששולם סכום זה נטענה על -ידן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל טענת "פרעתי". לשיטת המערער, על המשיבות לשלם לו 71.28% מסכום הגימלאות, כאשר שיעור זה מבטא את היחס שבין הנכות שנקבעה לנפגע על-ידי המערער בגין תאונת הדרכים (33.5%) לבין הנכות הכוללת שנקבעה לו על-ידי המערער (47%).

4.         בעקבות פניית ראש ההוצאה לפועל התבקשו תגובות בעלי הדין. משהוגשו התגובות, ניתן לפסוק במחלוקת.

5.         המערער סומך את טענותיו על פסק הדין ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נז(4), 350, שם נפסק בפסקה 11, כי:

"בית המשפט חייב, במקרים כאלה, לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין, הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המזיק, וזאת על מנת לעמוד על היחס בין השניים, התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על-ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים".

דברים אלה נאמרו באשר לסכומי הניכוי מהפיצוי לנפגע במסגרת תביעת הנזיקין. ואולם, הגיונם יפה גם למקרה דנן, והוא - יש למצוא מתוך כלל הגימלאות, המשולמות בגין הנכות הכוללת, את החלק היחסי המבטא את הנכות שנגרמה בתאונה. התוצאה תתקבל על-פי היחס בין הנכות הכוללת לבין הנכות הנובעת מהתאונה, וכאן - היחס שבין 47% לבין 33.5%, דהיינו - 71.28%.

המערער מפנה גם לפסק דין שניתן ביום בו ניתן פסק הדין בערעור דנן, על-ידי אותו הרכב, והמחזק את העמדה הנ"ל (ע"א 6414/05 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית).

6.         המשיבות מצידן טוענות, כי בהתאם להסכם הקיים מזה שנים בינן לבין המערער, היה עליהן לשלם רק את החלק היחסי של הנכות הקשור לתאונה. בתביעת הניזוק נקבע על-ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, כי חלק זה עומד על 19% והמשיבות שיפו את המערער בשיעור זה בהתאם לסכום הגימלאות ששולמו לניזוק בפועל (כלומר 19% מתוך הסכום כולו). המערער לא הסכים עם שיטה זו של המשיבות ולכן הגיש את התביעה נגדן לבית משפט השלום, אשר נדחתה על-ידי כב' השופט מוסק. יש לציין, כי בית משפט קמא לא התייחס לאופן החישוב במובן המחלוקת דנן, אלא אך ורק לשאלת שיעור הנכות על פיה יבוצע החישוב. מכאן מבקשות המשיבות ללמוד כי בית משפט קמא אימץ את שיטת החישוב שלהן וכי קביעה זו לא נהפכה בערער, שכן נאמר:

" חלף החלוקה היחסית שנקבעה בפסק הדין [של בית משפט קמא], תבוצע חלוקה יחסית בהתאם למפורט בפסק דיננו זה, היינו על-פי שיעור נכות משוקללת של 33.5%".

המשיבות מבינות אמירה זו כאילו הערעור התקבל אך ורק בנוגע לשיעור הנכות לפיו יבוצע החישוב, ללא כל התייחסות באשר לאופן ביצוע החישוב, כך שלמעשה השינוי היחיד הוא כי במקום שיבוצע החזר של 19% מסך הגימלאות, יש לבצע החזר של 33.5% מסך הגימלאות בלבד. עוד טוענות המשיבות, כי החישוב שמציע המערער אינו מתיישב עם ההיגיון, שכן הוא מוביל לתוצאה לפיה על המשיבות לשאת בתשלום רוב הגימלאות, למרות שנפסק כי חלק מן הנכויות מהן סובל הניזוק אינן כתוצאה מהתאונה.

7.         אנו סבורים, שבמחלוקת האמורה הדין עם המערער. לא יכול להיות ספק כי בפסק הדין בערעור דנן קבע בית המשפט כי דרך החישוב הנכונה היא הדרך של עריכת "חלוקה יחסית". "חלוקה יחסית" זו אינה אלא קביעת היחס שבין שיעורה הכולל של הנכות שבגינה מקבל הנפגע גימלאות מהמערער לבין שיעור הנכות שנגרם לנפגע בתאונה, כפי ששיעורים אלה נקבעו על-ידי הוועדות הרפואיות של המערער. אכן, בית משפט השלום לא ביצע, הלכה למעשה, כל פעולה של "חלוקה יחסית", בסברו כי די בשיפוי בשיעור 19% מסך כל הגימלאות (כשיעור הנכות שנקבעה לנפגע בתביעת הנזיקין), ולמעשה, בית המשפט שלערעור לא "החליף" את החלוקה היחסית שנערכה בבית משפט השלום בחלוקה יחסית אחרת. ואולם, על-פי ההיגיון שבבסיס ההלכה שנקבע ברע"א 3953/01 הנ"ל, מן הראוי להבהיר ולקבוע, כי בפסק הדין בערעור דנן נפסק, כי שיעור הנכות המשוקללת הנובעת מהתאונה הוא 33.5%, ובדרך של עריכת "חלוקה יחסית" יש למצוא היחס בינו לבין הנכות הכוללת שנקבע לנפגע על-ידי המערער (47%), דהיינו- 71.28%.

למותר לציין, כי שיטת המשיבות תקפח את המערער, שכן על-פיה הוא יזכה בשיפוי בשיעור 33.5% מהגימלאות, בעוד ש- 71.28% מהן משולם בגין הנכות שמקורה בתאונת הדרכים. שיטת המשיבות היתה נכונה, אילו הנכות הרפואית הכוללת של הנפגע היתה בשיעור 100%, אך לא כך הם פני הדברים.